מי שיתבונן היטב בעבודותיו של אילן בשור בעשרים וחמש השנים האחרונות, לא יוכל לטעות בעובדה שהארוטיקה ממלאת בהן תפקיד חשוב, גם אם חמקמק. בשור הוא צלם פורה בצורה בלתי-רגילה והוא עובד בכל גווניה של קשת הצילום המקצועי. הוא מצלם למשרדי פרסום, משרדי עיצוב, חברות תקליטים, תיאטראות וגם מיזמים אישיים של נופים מרהיבים וצילומים ארוטיים נפלאים. ביקור באתר האינטרנט שלו מעלה מאות צילומי דיוקן שצילם ושמעטרים עטיפות אלבומים, סינגלים וכתבות עיתונאיות. למרות המגוון הזה, המעיד על איש מקצוע במובן העמוק של המילה, בשור אינו עין להשכיר. יותר משהוא בעל מקצוע המסוגל לצלם "כל דבר וכל אחד", הוא צלם שכל נושא הזוכה לטיפולו נכנס לתוך העדשה ולתוך העין הייחודיות שלו והופך לכוכב במערכת השמש ה"בשורית".

התערוכה הזאת מתמקדת בצילומי דיוקן של מוסיקאים ישראלים, צילומים שבשור מצלם מאז ראשית שנות התשעים. מן הצילומים הללו עולה תחושה ש"כולם" היו בסטודיו שלו במרכז תל אביב – מאביב גפן, ירמי קפלן ועברי לידר הצעירים ועד גידי גוב, שלמה גרוניך, אפרים שמיר ויהודה פוליקר בבגרותם. המוסיקאים של בשור נראים כמו להקה של יחידים, אינדיווידואלים בעלי עמדה, אישיות ואגו מובחנים, המרכיבים יחד מדורת שבט לא רשמית, אם תרצו. לא פלא שארנסטו (צ'ה) גווארה הוא עד היום מודל להערצה בשבילו. צ'ה היה מהפכן רדיקלי שדמותו מסמלת עד היום רוח חופשית שבכוחה לסחוף אחריה המונים. כמו רוקר אמִתי. בשור מצלם את המוסיקאים שלו כמעט תמיד בשחור לבן "מכובד", מדגיש את מאבקי האור והצל המוגזמים המשווים להם מראה תאטרלי.

זו מראית עין שכמעט כולה משחק עם המצלמה, מעין התחפשות המסגירה אמת פשוטה וישירה. גם במקומות שבהם ה"בימוי" בולט בשור גורם למצולמיו להישיר מבט למצלמה, ודרכה – להתבונן לנו בעיניים. גם מי שמצטיידים במשקפי שמש (דני ליטני, ברי סחרוף ורמי פורטיס למשל) או מסתירים את הפנים בעזרת כף היד אינם מצליחים להתחבא לגמרי באופן מלא. עיניהם של יוני רכטר וארקדי דוכין עצומות ממש, אבל דווקא כך מתגלה לנו איזו עדינות וביישנות מופלגת בשני היוצרים הנוגים הללו.

הכוח האמתי בעבודתו של בשור נובע מהיכולת להציע למצולמים פיתוי שהם אינם יכולים לעמוד בפניו, פיתוי הקשור במקום הכי בסיסי של מקצועם. הוא יוצר מעין במה ועין דרוכה ומתמסרת, שתי מלכודות מושלמות שגם "חיות במה" משופשפות רוצות ליפול בה. הארוטיקה של תצלומי העירום שיוצר אילן בשור במיזמים האישיים שלו נמצאת גם כאן, בין השחור ללבן, בין המבט הישיר לזה הנחבא.

אוצר: ערן ליטוין