רבים מהצילומים בתערוכה זו לא יהיו חדשים לעיניכם. גם אם מעולם לא חשבתם על האדם שעמד מאחורי עדשת המצלמה, חלקם מהווים חלק מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי. בין אם מדובר באירוע היסטורי רב חשיבות ובין אם אלו חיי היום יום בעיר הגדולה או בכפר – רודי ויסנשטין היה שם וצילם אותם. בינואר 1936 הגיע רודי לנמל יפו, בידו תעודת עיתונאי וערכת מצלמות. כבר באותה השנה הוא הספיק לצלם מאורעות חשובים כמו הלוויית ראש העיר דיזינגוף, הקונצרט הראשון של התזמורת הפילהרמונית, ואת אירועי המרד הערבי הגדול. הוא המשיך לצלם ולא פסק במשך למעלה מארבעים שנה. ויסנשטין אומנם מזוהה לרוב עם צילומי התעמולה המגויסים למפעל הציוני, אך למעשה תחומי הצילום בהם עסק היו מגוונים. הוא צילם עבור לקוחות רבים ושונים, ביניהם בתי המשפט, שלטונות המנדט, ולקוחות פרטיים שבאו לצילום דיוקנם אצלו בסטודיו. למרות נטייתו לצילום פוטו-ז'ורנליסטי הוא היה גם צלם אירועים, ארכיטקטורה ואופנה.ויסנשטין נולד בשנת 1910 בעיר איגלאו שבחבל מורביה, שבצ'כיה של ימינו. הוא גדל בבית יהודי-ציוני חדור תרבות אירופאית, למד בבית הספר הגבוה בוינה גרפיקה וצילום, ולאחר מכן עבד כצלם עיתונות בפארג. עם עלייתו ארצה פגש את מרים ארנשטיין, גם היא עלתה עם משפחתה מצ'כיה. בשנת 1940 הזוג נישא, ובאותה השנה פתחו בתל אביב את צלמניית "פרי אור", או בשמה הרווח הצלמניה, שפועלת עד היום בתל אביב. ייחודה של הצלמניה הוא הטיפול הארכיוני המוקפד שעשתה מרים לאוסף הצילומים האדיר של רודי, בו המשיכה עד יום מותה. זהו ארכיון הצילומים הפרטי הגדול ביותר בישראל, ובו למעלה ממיליון נגטיבים. ערכו העצום של ארכיון זה נובע מן ההיקף, מן המגוון, ומהאופן הרגיש והאסטטי בו תיעד ויסנשטין את ראשיתה של מדינת ישראל.

אוצר: ערן ליטוין