לחץ לדילוג על איזור זה

חותמי מגילת היסוד

1. חיים ויצמן, 1874–1952, נשיא המדינה

חיים ויצמן נולד בבלארוס בשנת 1874. הוא השלים לימודי דוקטורט בכימיה, כיהן כציר בקונגרסים ציוניים, השפיע על פרסום הצהרת בלפור, היה ראש "ועד הצירים", היה ממייסדי האוניברסיטה העברית, כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית, וייסד את מכון ויצמן. היה הנשיא הראשון של מדינת ישראל. נפטר בשנת 1952. 
מדבריו בטקס החתימה על מגילת היסוד של בנייני האומה:
"היום אנו חותמים על המגילה לאבן הפינה של בניין הקונגרס הציוני בירושלים. מאורע גדול הוא זה בחיינו. לכאורה, לא חסרנו בימים האלה, מאז הקמת מדינתנו, ימים גדולים וחשובים. אולם בניין בית של קבע לקונגרס הציוני בירושלים לא מן הקלים הוא. כשם שאנו עדים לשינוי פני הארץ משממה לארץ נושבת, כך נזכה להפוך את שבטי ישראל המפוזרים והמפורדים לאומה אחת, מגובשת ועובדת."

2. דוד בן גוריון, 1886–1973, ראש הממשלה

דוד בן גוריון נולד בפולין בשנת 1886. עלה ארצה בגיל 20 וגורש ממנה על ידי הטורקים בגיל 29. התגייס לגדודים העבריים בצבא הבריטי. בן גוריון הוא ממקימי מפלגת אחדות העבודה. היה מזכ"ל ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים. ממקימי מפא"י. היה יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית. הכריז על הקמת מדינת ישראל. היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ושר ביטחון. ייסד את מפלגת רפ"י. נפטר בשנת 1973. 
מדבריו בטקס החתימה על מגילת היסוד של בנייני האומה:
"עם הקמת מדינת ישראל נעשתה ירושלים מאליה בירת המדינה. ירושלים אינה רק בירת המדינה, אלא הייתה ותהיה בירת האומה העברית. ירושלים בריבונותה של ישראל תשמש מרכז הרוח, המדע, התורה, שוחרי הטוב והצדק של כל ישראל בעולם. בירת ישראל תאכסן בתוכה בתוקף המקום שהיא תופסת בהיסטוריה היהודית והעולמית גם כינוסים יהודיים ועולמיים, ותהיה למרכז עולמי של הצדק והשלום בעולם." 

3. ברל לוקר, 1887–1972, יו"ר הסוכנות היהודית בירושלים


ברל לוקר נולד בגליציה בשנת 1887. היה חבר במפלגת פועלי ציון ואחר כך חבר הנהלת הסוכנות היהודית. עלה ארצה ב-1936 וכיהן כיועץ מדיני של הנהלת הסוכנות. 
היה יו"ר הסוכנות היהודית בין השנים 1948–1956. כיהן כחבר כנסת והיה יו"ר הפועל הציוני. יקיר העיר ירושלים. נפטר בשנת 1972.


4. יצחק אייזיק הלוי הרצוג, 1888–1959, הרב הראשי לישראל

יצחק אייזיק הלוי הרצוג נולד בפולין בשנת 1888 ועבר בנעוריו לאנגליה. הוסמך לרבנות, למד מתמטיקה ושפות קלאסיות ושמיות, וקיבל תואר דוקטור לספרות. שימש כרבה הראשי של יהדות אירלנד. פעל להצלת יהודים במלחמת העולם השנייה ולהצלת ילדים ששרדו את השואה. כיהן כרב הראשי של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל. חתן פרס ישראל לספרות תורנית. נפטר בשנת 1959.

5. בן ציון מאיר חי עוזיאל, 1880–1953, הראשון לציון

בן ציון מאיר חי עוזיאל נולד בירושלים בשנת 1880. כיהן כרב העדה הספרדית ביפו. שימש כנשיא תנועת המזרחי. מונה לרב קהילת סלוניקי ופעל להפצת השפה העברית והציונות. כיהן כרב הספרדי הראשי של תל אביב. היה חבר בוועד הלאומי הציוני. כיהן כרב ראשי וראשון לציון של ארץ ישראל ואחר כך של מדינת ישראל. נפטר בשנת 1953.

6. משה זמורה, 1888–1961, נשיא בית המשפט העליון

משה זמורה נולד בגרמניה בשנת 1888 ולמד עברית בילדותו. שירת בצבא הגרמני וקיבל תואר דוקטור למשפטים. עלה לישראל בשנת 1920. כיהן כיו"ר בית הדין של ההסתדרות הציוני, היה חבר מפא"י ואחד מחמשת השופטים הראשונים במדינת ישראל. כיהן כנשיא הראשון של בית המשפט העליון. נפטר ב-1961.

7. זאב גולד, 1889–1956, ראש המחלקה לפיתוח ירושלים של הסוכנות היהודית, חבר מועצת המנהלים של בנייני האומה


זאב גולד נולד בפולין בשנת 1889 והיגר לארצות הברית. שימש כרב קהילה בשיקגו, בסן פרנסיסקו ובניו יורק. כיהן כנשיא ישיבת תורה ודעת. היה חבר הנהלת הקונגרס היהודי העולמי ויו"ר כבוד של קרן קימת לישראל בארצות הברית. השתתף בקונגרסים ציוניים והיה חבר הוועד הפועל הציוני. כיהן כחבר הנהלת הסוכנות היהודית ועמד בראש המחלקה לפיתוח ירושלים. היה נשיא תנועת המזרחי בישראל ונמנה עם חותמי מגילת העצמאות. נפטר בשנת 1956.
מדבריו בטקס החתימה על מגילת היסוד של בנייני האומה:
"בנייני האומה בירושלים עיר הקודש יהוו את מרכזה של ירושלים החדשה וגשר בין ישראל והעם אשר בגולה. בבניין הזה יתאספו אנשי המדע של עמנו, גדולי התורה, החכמה והאמנות מכל ארצות פזוריהם. הרינו מניחים כאן יסוד להגשמת תכניות רחבות אשר יעשירו את בירתנו עושר רב ויביאו תועלת רוחנית וגשמית לעיר, לארץ וליהדות כולה."

8. נחום גולדמן, 1895–1982, יו"ר הסוכנות היהודית בניו יורק

נחום גולדמן נולד ברוסיה בשנת 1895, היגר לגרמניה ולמד משפטים ופילוסופיה. יזם את האנציקלופדיה הגרמנית-יהודית ואת אנציקלופדיה יודאיקה. שימש כנציג ההסתדרות הציונית לחבר הלאומים בשווייץ. עקר לניו יורק, הצטרף לוועד החירום היהודי ושימש כנציג הסוכנות היהודית. היה בין מארגני הקונגרס הציוני העולמי וכיהן כנשיאו. היה הוגה רעיון מוזאון בית התפוצות לפזורה היהודית. נפטר בשנת 1982.

9. יוסף שפרינצק, 1885–1959, יושב ראש הכנסת; יושב ראש הוועד הפועל הציוני 


יוסף שפרינצק נולד במוסקבה בשנת 1885. היה חבר הוועד המרכזי של ציוני ציון ברוסיה. כתב בעיתונים עבריים ויידשיים בפולין. היה ממקימי צעירי ציון ברוסיה ושימש כציר בקונגרסים ציוניים. עלה לישראל בשנת 1910 וכיהן כמזכיר תנועת הפועל הצעיר ואחר כך גם עמד בראשה. נמנה עם מייסדי הסתדרות העובדים והיה ממייסדי מפא"י. כיהן כחבר ההנהלה הציונית בירושלים, כמזכ"ל ההסתדרות וכיו"ר הוועד הפועל הציוני. כיהן כיו"ר הראשון של הכנסת, ולאחר מות חיים ויצמן שימש כנשיא המדינה בפועל. נפטר בשנת 1959. 
מדבריו בטקס החתימה על מגילת היסוד של בנייני האומה:
"לפני שלושה דורות החליט העם העברי בתוקף מכריע לחדול להיות נכרי בארץ נכרייה. כדי לכנס את רצון האומה להגשמת החלטתה, הקים הרצל את בית כינוס רצון האומה – את הקונגרס הציוני. הקמת בנייני האומה תאפשר לנו גם לגמול גמול לכל העמים שנהגו בנו מידת הכנסת אורחים, ונהיה מאושרים שגם אצלנו יהיו כינוסים של המדע והשלום בעולם." 

10. אברהם גרנות, 1890–1962, יושב ראש הדירקטוריון של קרן קימת לישראל, חבר מועצת המנהלים של בנייני האומה


אברהם גרנות נולד בשנת 1890 בבסרביה. למד משפטים וכלכלה בשווייץ וקיבל תואר דוקטור למשפטים. עלה לישראל בשנת 1924 ועבד יחד עם מנחם אוסישקין. שימש כחבר מועצת העם והיה מחותמי מגילת העצמאות. כיהן כיושב ראש קרן קימת לישראל והיה יושב ראש דירקטוריון חברת מקורות. שימש כחבר כנסת. נפטר בשנת 1962. 
מדבריו בטקס החתימה על מגילת היסוד של בנייני האומה:
"הקרן הקימת לישראל, שהיא אחת מיצירותיו הראשונות של הקונגרס הציוני, סיפוק רב הוא לה ליתן יד להקמת הבניין הזה, הראשון בין הבניינים המפוארים שיקומו על אדמת העם בטבורה של בירת ישראל, בתוככי הקריה שלנו, קריית דוד מלך ישראל. הקרן הקימת רכשה את השטח הנרחב הזה והעמידה אותו לרשות המפעל. שהרי מובן וברור, כי בית זה, שיסמל את המשך הפעולה הענפה והמבורכת של התנועה הציונית, חייב לעמוד על אדמה שנרכשה על ידי העם ולמען העם כולו."

11. דניאל אוסטר, 1893–1963, ראש עיריית ירושלים, יושב ראש הוועד הירושלמי של איגוד בנייני האומה

דניאל אוסטר נולד בגליציה בשנת 1893. למד משפטים באוניברסיטת וינה ובשנת 1914 עלה לישראל. כיהן כמזכיר המחלקה המשפטית של ועד הצירים וחיבר את ספר תקנות בתי המשפט העבריים. נבחר לאספת הנבחרים הראשונה מטעם מפלגת הפועל הצעיר. היה ממייסדי שכונת רחביה וחבר מועצת העיר ירושלים. כיהן במועצת המנהלים של קרן קימת לישראל, היה חבר במועצת המדינה הזמנית, ונמנה עם חותמי מגילת העצמאות. נבחר לראש העיר הראשון של ירושלים לאחר הקמת המדינה. נפטר בשנת 1963.
מדבריו בטקס החתימה על מגילת היסוד של בנייני האומה:
"כל עוד נמצאים יהודים בתפוצות, הרי ישראל נזקקת להם, ואין קיומם שם קיום, מבלי שעיניהם תהיינה צופות לציון ולבם ונפשם מכוונים לישראל. עיריית ירושלים ותושביה מגישים ברכתם למקימי מפעל זה בתוככי ירושלים רבתי. אנו יודעים להעריך יפה את גודל המעשה ואת העוז, התבונה והכוח הדרושים לקבלת עול ביצוע מלאכת קודש זו. אנו יודעים את ערך העידוד של המפעל לירושלים בכלל." 

12. אלכסנדר (עזר) יבזרוב, 1894–1973, המנהל בפועל של בנייני האומה

אלכסנדר יבזרוב נולד באוקראינה בשנת 1894. למד משפטים באוניברסיטת פטרבורג וערך שם עיתון סטודנטים ציוני. בזמן המהפכה הרוסית נמלט לסין והקים את ההסתדרות הציונית שם. בשנת 1921 הגיע לישראל והשתתף בסלילת כביש חיפה-ג'דה. בשנות העשרים החל לארגן תערוכות שהציגו את התוצרת התעשייתית בארץ ישראל. הקים את החברה לפיתוח כלכלי 'מסחר ותעשייה', ואת חברת 'יריד המזרח' שארגנה ירידי ענק בארץ ישראל. עם קום המדינה עבר לירושלים והחל בהקמת בנייני האומה, שבנייתם נמשכה תשע שנים. הקים את "המועדון העולמי לספריות עבריות" שייצא לקהילות הגולה ספריות  בעברית.  עמד בראש "מרכז התיירות", ליקט וערך מסה על תולדות הציונות ברוסיה בשם "קציר". נפטר בשנת 1973. 

13. זיגפריד מוזס, 1887–1974, מבקר המדינה

זיגפריד מוזס נולד בגרמניה בשנת 1887, למד משפטים וכלכלה, היה פעיל בהתאחדות ציוני גרמניה ויושב ראש הארגון. עלה לישראל בשנת 1937. היה ממייסדי מכון ליאו בק בירושלים לחקר מורשת יהדות גרמניה. לאחר הקמת המדינה מונה לתפקיד מבקר המדינה ופרסם ב-1950 את דו"ח מבקר המדינה הראשון. נפטר בשנת 1974. 

14. הנרי מורגנטאו הבן, 1891–1967, נשיא המגבית היהודית המאוחדת בארצות הברית

הנרי מורגנטאו נולד בשנת 1891 בארצות הברית, ושימש כמזכיר האוצר האמריקאי בתקופת ממשל פרנקלין דלאנו רוזוולט. סייע בעיצוב ובמימון תכנית ה"ניו דיל", שחילצה את ארצות הברית מהשפל הכלכלי. מילא תפקיד מרכזי במדיניות החוץ האמריקאית. אחרי פרישתו מתפקידו בממשל, הפנה את מרבית פעילותו לטובת העם היהודי. היה נשיא המגבית היהודית בארצות הברית וממקימי מפעל הבונדס. נפטר בשנת 1967. 

15. אריה שנקר, 1877–1959, נשיא התאחדות בעלי התעשייה

אריה שנקר נולד בשנת 1877 באוקראינה, והיה מראשי תנועת חובבי ציון שם. עלה לישראל בשנת 1924 במסגרת העלייה הרביעית והיה מחלוצי תעשיית הטקסטיל בארץ. רכש את בית החרושת לודז'יה, הקים את התאחדות בעלי התעשייה בארץ ישראל וכיהן כנשיאו. נפטר בשנת 1959. 

16. שמחה אסף (אוסובסקי), 1889–1953, רקטור האוניברסיטה העברית


שמחה אסף נולד ברוסיה בשנת 1889. שימש כראש ישיבה באודסה, ועלה לישראל בשנת 1921. אסף לא רכש השכלה אקדמית מסודרת אולם היה בקי בתורת המשפט. שימש כמורה בבית המדרש למורים של תנועת המזרחי בירושלים. כשנוסדה האוניברסיטה העברית ב-1925 שימש כמרצה לספרות הגאונים ולספרות רבנית. מונה לשופט בבית המשפט העליון וכיהן כרקטור האוניברסיטה העברית. נפטר בשנת 1953.
 
אימייל שדה חובה
אימייל לא תקין
שם שדה חובה
טלפון שדה חובה